פסק-דין בתיק עת"א 15198-05-11

לפניי עתירת אסיר לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בברית בנו.

המשיב מתנגד, בהסתמך על הפקנ"צ שאינה מאפשרת חופשה מיוחדת במקום שבו אין מקום לחופשות רגילות.

כמו כן, מצביע המשיב על מסוכנותו של העותר, הן במישור האלמ"ב והן במישור של הסכסוך בין משפחתו למשפחה אחרת.

יצוין כי וועדת אלמ"ב לא המליצה על הוצאת העותר לחופשות בכלל ולחופשה המיוחדת המבוקשת בפרט.

לאור המקובץ, שרובו למעשה הוא למעלה מן הצורך, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב לא הייתה סבירה.

בהתייחס לאמור בהחלטתי הקודמת בדבר ההיבטים התרבותיים אבהיר, כעולה מפסק הדין מיום 1.3.11, כי התייחסתי להשלכה על המתווה הטיפולי, ולא עולה כלל מן הדברים כי עובדה תרבותית כזו או אחרת מצמצמת את המסוכנות. אדרבא, מקובלת עליי טענת המשיב כי ההפך הוא הנכון.

השיקול ההומניטארי מבחינת הילד שלא להשהות את הברית אינו מחייב חופשה מיוחדת של העותר לצורך השתתפות בברית.

ניתן לערוך את הברית ללא דיחוי שלא בהשתתפות העותר, ויוזכר בהקשר זה כי העותר עצמו שלל יציאה באבטחה, וכי המשיב הסכים לבחון אפשרות של קיום הברית בכלא.

כלומר, השיקול ההומניטארי בענייננו אינו בדבר עצם קיום הברית ללא דיחוי, אלא בדבר השתתפות העותר בה דווקא במתכונת של חופשה מיוחדת של העותר מחוץ לכלא.

ההיבט ההומניטארי, אפוא, מתייחס לעותר עצמו, ומשקלו אינו גובר על המסוכנות  הנזכרת בשני ראשיה - וזאת מלבד העניין הבסיסי, שלמעשה הצדיק סילוק העתירה על הסף, של שלילת חופשות מיוחדות אצל מי שאינו מצוי בסבב חושפות כאמור בפקנ"צ.

לאור המקובץ, העתירה נדחית.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י' תמוז תשע"א, 12/07/2011 במעמד הנוכחים.